<h1>שו"ת הרשב"א מיוחסות סימן ק"ע</h1>
<h2>דף ד:</h2>
גם מה שאמרת החשוד על דבר קל אם הוא חשוד על דבר חמור, אפילו על הקל ממנו אינו חשוד, דמשומד לערלות אינו משומד אצל שחיטה, ולא אמרו משומד לדבר אחד הוי משומד לכל התורה אלא במשומד ליין נסך ולחלל שבתות בפרהסיא וכדאיתא פ"ק דחולין. ומכל מקום במה שנחשד, הרי אנו רואין אותו כמשומד גמור לאותו דבר, ואפילו בשבועה אין נאמן שכבר הוא חשוד לעבור על זה. ותדע לך שאם אין אתה אומר כן, משומד אוכל נבלות לתאבון ישבע שלא יאכילנו שום נבלה ולא יצטרך לבדוק אחריו בכל פעם, ואם לא בדק סכין אפילו אחריו אמאי אסור [ג' ע"ב], ישבע ששחט כראוי בסכין יפה ונאמנין, אלא שלאותו דבר אינו נאמן לעולם. ועמי הארץ שאינם נאמנים על המעשרות ישבעו שהוא מתוקן ויאמנו דבריהם. כן נראה לי בבירור. ועוד תדע שאפילו לא יאכל הוא ולא יאכיל לאחרים, אין מקבלין אותו עד שיקבל חברות בפני שלשה חברים, כדתניא התם פרק עד כמה [בכורות ל' ע"ב] הבא לקבל דברי חברות צריך לקבל בפני שלשה, ואם איתא ישבע בפני שנים ונאמן.
